לא אגדה - דוד רם

181

לא אגדה

שכר השחקנים הצעירים לא היה ממש ראוי. הותיקים, שמצבם היה טוב יותר, עשו זאת

מטעמי עניין ויוקרה, עבודה שעניינה אותם בשל ערכה התיאטראלי, וכמובן שכסף

נוסף לא הפריע להם, מה עוד שהיה גבוה יותר עבורם גם בחלטורה. צעירים וותיקים

השתתפו בתסכיתי רדיו בקול ישראל ובגלי צה"ל. בארץ ישראל הישנה והנשכחת, לא

היו במות רבות לכל דורש. כמובן שענקים כמו מסקין, רובינא, פינקל, בן יוסף, ידין,

חנל'ה מרון ואורנה פורת לא עשו זאת, ככלל.

אז מה עשינו, להבדיל אלף הבדלות, אני הירוק ושתי שחקניות מוכרות?

A streetcar

לא עלה בדעתי להציע. בתיה לנצט העלתה אפשרות שנעבוד על קטע מ-

), שהיה אז להיט בניו

Tennessee Williams

של טנסי וויליאמס (

named

Desire

יורק. היא בתפקיד בלאנש, המרחפת משהו, אחות אשתו של סטנלי (הפולאק). ואני,

בעוונותי, סטנלי. תרגמנו ביחד ועשינו חזרות. החזרות נערכו בבקרים, בבית המשותף

שלה ושל פיטר פראי בתל אביב. הפרויקט לא זכה להתממש.

עם אורנה, שכבר הכרנו בשתי הצגות, התחלנו רק להעלות רעיונות בפגישות

שהתקיימו בבקרים בביתה ברמת חן. היא הציעה את מולייר. בוקר אחד הופיע יוסף

מילוא הכל יכול, ומוצא את האופנוע שלי חונה בחוץ ואותי יושב בפנים, בסלון.

המתנתי לאורנה לשיחה, דיון על עבודה אפשרית. היא הכינה קפה במטבח. יוסף

מילא ראה לפניו, כדרך דמיונו האוטומטי בנושא, קשר רומנטי בין האופנוע שלי,

שחנה בחוץ, לבין רמת חן, בפנים.

לדבר זה לא היה כל שחר. אבל ל"פפו" היה זה דבר בלתי נסבל. כל הקרדיט שניתן לי

בראשית העונה נמחק כלא היה. בסוף העונה פיטר אותי ללא הסבר.

כך הסתיימה עונתי האחת בקאמרי. אני מדגיש, הקשר עם בתיה לנצט ואורנה פורת

היה עניין של עבודת תיאטרון, ללא צל צילה של קירבה רומנטית.

www

כאשר התקבלתי בקאמרי לעונה 35'-45', גילה קיבלה עבודה כגננת בגבעת ברנר.

עברנו מגליל ים ללא כל חרטה. כיוון שהייתי חייב להיות בקאמרי ביום ובלילה,

ביקשנו הלוואה מהמשק וקנינו אופנוע. בלילות החורף של 45' הייתי לעיתים מתחיל

את הנסיעה בגשם שוטף וכך גם מסיים אותה. כשצעירים, זה הולך.

בגבעת ברנר הכרנו את נאווה שאן, שחקנית הבימה באותה עת. כאשר שמעה את

"סיכום" העונה שלי בקאמרי, אמרה שהיא מוכנה לדבר עם הנהלת "הבימה" על

אפשרות קבלתי שם. נקבעה פגישה עם שרגא פרידמן מטעם ההנהלה והתקבלתי.

הוחתמתי על חוזה כחניך/שחקן לשלושה חודשים, עם חידוש לשלושה חודשים

נוספים בכל פעם, כל עוד אף צד אינו מודיע אחרת. משכורתי עמדה על 521 לירות

לחודש. נשארתי ב"הבימה" ארבע עונות פלוס, עד אוקטובר 8591.

עם פתיחת העונה 45'-55' נכנסתי להצגה "מקבת" בתפקיד רוצח ג'. אך היות