58
גיליון 522 ראש השנה תשע"ד 3102
|
טוביה ארז
ישבנו במבה )החתול( ואנו
כי על הספסל בגינה והרהרנו
בהבלי העולם הזה.
במבה הפך עוד דף בעיתון
המקומי. תראה, אמר, יש כאן
כתבה על מערכת הבחירות
המתקרבת למועצה. הכל
רדום.
אני זוכר את מערכת הב
חירות הקודמת לפני חמש
שנים, אמרתי. הבחירות נראו
אחרת. הכל היה חי ובועט.
הקמנו את התנועה הירוקה.
לאנשים היה אכפת.
ספר, אמר במבה, איך
התחלתם. מעטים יודעים,
אמרתי, אבל מי שהקים את
התנועה הירוקה בכפר ור
דים היה שוקי )הכלב(. פה
השתתקנו לרגע והשפלנו
עיניים. למי שלא יודע, שוקי
החכם התמים הנאמן הלך
לפני חודשיים לגן עדן של
כלבים. לצערי, המשכתי, הוא
לא פה כדי לספר וגם לא נהג
לרשום את זכרונותיו.
אולי, אמר במבה, נלך
למקום בו הוא טמון ונשאל
אותו.
אי אפשר, אמרתי. שוקי
לא רצה שעדת מעריציו תה
פוך את מקום מנוחתו לקבר
צדיקים מוחזק על ידי עמותה
שנתמכת מתקציבי משרד
הדתות, לפיכך החליט לתרום
את גופתו למדע.
זאת לא בעייה, אמר במבה.
אתה יודע שלנו החתולים יש
כוחות מאגים. תביא כמה
נרות וסדין ואני אעלה את
שוקי מהאוב.
היה חם מידי לכן לא הת
ווכחתי. ניגשתי לבית, אספ
תי את הפרודוקטים ומסרתי
לבמבה. זה היה מראה מרתק.
חתול שחור עטוף בסדין לבן,
מדליק נר וממלמל מלמול לא
חשבון נפש ירוק
שוקי עולה מן האוב ונזכר איך הקים את התנועה הירוקה, וכמה דוגמאות
מעשיות למדיניות ירוקה אמיתית
ברור.
מימיני הרגשתי משב רוח
צונן. הפניתי את ראשי. על
אדן החלון ישב שוקי, רצי
ני כתמיד. הושטתי את ידי
לליטוף, אבל הרגשתי רק
אויר.
מה אתה מופתע, שאל
שוקי. אני הרי רק רוח. חוץ
מזה קיבלתי רק חופשה קצרה
אז אם אתם רוצים לשאול,
בבקשה תזדרזו.
הבטתי בבמבה והוא שיחק
אותה אדיש, כאילו להעלות
כלבים באוב זה אצלו מעשה
של כל יום. רצינו לדעת,
שאל במבה את שוקי, איך
ייסדת את התנועה הירוקה.
הכול התחיל לפני כחמש
שנים, פתח שוקי. בכל בוקר
נהגתי לפתוח את שער הגינה,
לצאת לרחוב לסיור הבוקר
שלי. ריצה לאורך המדרכות,
רחרוח בישבנם של כלבים
כדי לזהות מי גר ברחוב ומי
רק עובר אורח, וכמובן ביקור
בגינה הציבורית הסמוכה
לבית. רק דבר אחד העיב על
הבוקר הטוב, לוכדי הכלבים
שמנסים לתפוס כל כלב שלא
כבול כמו עבד שחור בשדה
כותנה לבנה.
במצוקתי, המשיך שוקי,
זימנתי את החבורה לדיון
חרום. הצעתי להקים במרכז
הכפר פארק לכלבים, כמו
בכל ישוב מתוקן. מקום שבו
נוכל לפגוש כלבים אחרים
ולהשתולל חופשי בלי לפחד
מהפקחים. אבל איך נגרום
להקמת הפארק, שאל אחד
הנוכחים. תקימו תנועה,
אמרתי. אתם יכולים לקרוא
לתנועה "כפר ורדים ירוק"
או כל שם בנאלי אחר. רק עם
קבוצת לחץ תגרמו להקמת
פארק לכלבים.
רעיון מצוין, אמר משתתף
אחר, בהזדמנות יש עוד הרבה
נושאים ירוקים שיכולים
לשפר פה את איכות החיים
וכדאי לקדם. אפשר לעשות
זאת באמצעות תנועת כפר
ורדים ירוק. ראיתי את הברק
בעיני המשתתפים ואת הצבע
בלחיים, המשיך שוקי לתאר,
והבנתי מיד: ברחוב חצב הק
מתי את התנועה הירוקה של
כפר ורדים.
הבטתי בשוקי. לתימהוני
ראיתי כיצד לפתע זקן עבות
מכסה את פניו והוא עצמו
נשען על המעקה ומביט קדי
מה ממש כמו הרצל בבאזל.
כך הוא הביט עד שנמוג ונ
עלם.
בכל זאת, שאל במבה, הרי
הכפר כולו טבול בירוק, מלא
עצים וצמחייה. עוד קצת
ירוק ונשתגע.
ירוק, השבתי, זו דרך חיים
שמתבטאת בהתחשבות בס
ביבה ובקהילה בתוכם אנחנו
חיים.
אבל תכל'ס, אמר במבה
הספקן, אתה חזק בסיסמאות.
תן גם דוגמאות מעשיות, ואל
תדבר איתי שוב על מיחזור
האשפה, כי הריח של הקו
מפוסטר בגינה לא מוסיף לי
בריאות.
בבקשה, אמרתי, הנה דוג
מה ראשונה:
אם אני רוצה ללכת ברגל
מהבית שלנו למרכז הכפר,
הייתי רוצה שמסלול ההלי
כה יהיה מתון, נטוע עצי צל
רחבים לאורכו כנגד השמש
הקופחת . מסלול כזה יהיה
נוח לנער שרוצה לבקר חבר
בשכונה אחרת וגם לפנסיונר
עם קלנועית שרוצה להגיע
למרכז המסחרי. לאורך המס
לול הייתי רוצה שיהיו פינות
ישיבה מוצלות המשקיפות
לנוף, כדי שיהיה אפשר גם
לנוח וגם להיפגש עם השכ
נה שגרה ברחוב הסמוך. אם
המועצה תיזום סימון והקמה
של מסלולים כאלה, לא נצ
טרך לנסוע לכל מקום בכפר
ברכב, והחיים שלנו בכפר
יהיו יותר נוחים.
דוגמה שנייה:
בקיץ אני רוצה לשבת בבית
מבלי צורך להדליק מזגן.
הצללה, כיווני רוחות נכונים,
איוורור ובידוד יכולים להביא
לשיפור הטמפרטורה בתוך
הבית. ובחורף אני רוצה שה
בית יחומם ע"י להבה של נר
בלבד, וזאת שוב מסיבות של
איכות הבנייה. ואת מי הגשם
אני רוצה לאגור ולהשתמש
בהם להשקיה בקיץ ולהדיח
את הניאגרות בחורף.
אם היו מאמצים את תו
התקן לבנייה ירוקה, ניתן היה
להפוך את הבית לירוק, חוסך
אנרגיה ומשאבים. ואני מדבר
לא רק על הבתים הפרטיים,
אלא גם על בית הספר החדש
שנבנה בקריית החינוך. האם
הוא נבנה לפי התקן הירוק?
דוגמה שלישית:
במקום להתניע את האוטו
בבוקר לנסוע לעבודה במש
רד מחוץ לכפר ביחד עם עוד
000,1 מכוניות, אני מעדיף
לצאת מהבית, לצעוד לאורך
השביל בגינה לחלק אחר
בבית שישמש כמשרד. כך
לא אצטרך לנסוע בכל יום
לעבודה בעיר הגדולה. אחר
כך אלך לרואת החשבון שלי
שעובדת בביתה בקצה הרחוב
ואסיים אצל הספר שעובד
בביתו ברחוב הסמוך. הכפר
יהפוך למקום דינמי בו אנ
שים גם גרים, גם עובדים וגם
מכירים אחד את השני.
אם היו מאמצים את תו התקן לבנייה ירוקה, ניתן היה להפוך את הבית לירוק, חוסך אנרגיה
ומשאבים. ואני מדבר גם על בית הספר החדש שנבנה בקריית החינוך
