לא אגדה - דוד רם

123

לא אגדה

Beware the ides

ובחזרה אל מרחבי הנגב שלנו. מארס, כאמור, היה חודש גורלי.

דהיינו: גורו לכם מאידיו של מארס (אל המלחמה). ואכן, דרכי התחבורה

of March

בארצנו חסומות ואנו מנותקים בכל המחוזות. בגליל המערבי, בגליל התחתון, הגליל

העליון, בירושלים. דרכי משנה נתונות בסכנה יומיומית, מדי יום נופלים בארץ כעשרה

לוחמים ואנו מותשים, בקצה כוחותינו. יריבינו אינם משיגים הכרעות משמעותיות

וגם כוחם הולך ותש. ואז, כמו בכל סיפור אגדה / אסון / הצלה, נוחת עלינו, כמו

משמים תרתי משמע, נשק טרי, כמו באפיית לילה לא צפויה, הנשק הצ'כי. רובים

קלים, מקלעים

MG 34

שקתותיהם עשויות עץ בהיר, רענן, טרם ניסוך בשמן, מקלעי

בינוניים מצוינים עם סרטי תחמושת במידות ובכמויות עליהן אפילו לא חלמנו, תותחי

02 מ"מ המיועדים להגנה נגד מטוסים, אך יעילים בהחלט גם נגד שריון שאינו כבד

במיוחד. בקיצור, ארסנל רציני.

ביחידות מסוימות נוצר מצב הפוך ממה שידענו בתחילת הלחימה, כאשר לעתים יצאו

לקרב לוחמים במספר שעלה על כלי הנשק. הרובה הצ'כי, כמו גם המקלע הקל, היו

דגמים גרמניים ממלחמת העולם השנייה שצ'כיה, ארץ בעלת טכנולוגיה מצוינת, לא

התקשתה לייצר, מה עוד שהיה זה בהוראתו של "האח הגדול", סטאלין.

שטר של לירה מקומית

מלחמות היהודים

הרובה הגרמני/צ'כי