128 / 264
דוד רם
|
128
לא הייתה ברורה, צוידנו אף בקסדות פלדה מדגמים שונים. כלי הרכב הדמומים
נערכו לפי סדר היציאה, כל היחידות לפי תפקידיהן, מרוכזות ונכונות להשכמה
ותזוזה מידית.
המסע אל היעד החל בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר. פלוגתי עלתה ראשונה על
הכביש הכל כך מוכר לנו, אל ברייר. עלינו באורות לא מלאים. הבולדוזר המשוריין
העלה אורות מלאים והתחיל למלא את החפירה הענקית הראשונה בכביש, שבעבר
לעגה לניסיונותינו לגבור עליה.
עם אור ראשון פצחו ברינה כל הכלים ובעיקר כוח הסיוע הכמעט ארטילרי. המטוס
הקל הטיל את שתי פצצותיו המאולתרות ואת הכרוזים. שמאי, המקלען המוצק, קר
הרוח והמנוסה של ה"וויקרס" שאל אותי:
- לאן אתה רוצה את האש?
- תטאטא יפה ונמוך את גדרות הסברס משמאל ומימין לכביש. שם הם תמיד מתחפרים.
- המפקד! אישר שמאי ופתח בנגינה האהובה עליו.
מוישל'ה רבינוביץ' פרס את מחלקתו מימין לכביש, והתקדם בשלבים בסיוע שלנו.
הוריתי לגרשון גרא, נהג הבולדוזר המשוריין, לנוע אחרי ובסביבתי, לטפל לפי הצורך
בעמדות ירי, תעלות ומכשולים שיימצאו תוך התקדמות. המשכתי קדימה. בינתיים
קיבלתי ידיעה ממטה הגדוד: "בית הספר בידינו", לפי דיווח של גרשון (דבמבם).
לאחר זחילה חרישית, מטח אש והסתערות מהירה תוך זריקת רימונים (את רעם
הרימונים שמענו היטב, אופייני לג'ינג'י, גרשון), התנגדות הכפר ברייר החלה
להתמוטט. זה קרה משלוש סיבות עיקריות:
א. ההתקפה המשולבת מכיוונים רבים.
ב. כיבוש המפקדה בבית-הספר.
ג. הבולדוזר המשוריין ה"נוראי", הנוגח כשור משתולל בכל שנקרה על דרכו.
מוישל'ה עם מחלקתו כבר השתלטו על השכונה המזרחית והתחלנו לסרוק ולטהר אותה.
לסיכום, ההתנגדות של ברייר לא הייתה רצינית ואנשי הכפר נמלטו לכיוון הערים
פלוג'ה ועיראק מנשייה, באופן כללי צפון מזרחה, הפתח שהועדנו להם במתכוון.
בעוברי עם מוישל'ה בשכונה המזרחית לסריקה נוספת, חלפנו ליד עמדה חפורה, לא
עמוקה, ובה לוחם ערבי במדי חורף בריטיים, לא ממש מסודרים, ככל הנראה איש
"האחים המוסלמים". הוא נראה הרוג ורובהו לצדו. עדיין לא עסקנו באיסוף נשק
וצעדנו הלאה. ואז, מקצה עיני הימנית, הבחנתי ב"הרוג" זז. נפניתי אליו וראיתי
את ידו האחת מושטת אל רימון יד סמוך. בפעם הראשונה והיחידה יריתי באויב
באקדח הקולט שלי מטווח של פחות משני מטר. הפגיעה במצחו הייתה מפתיעה ודי
מזעזעת. לכדורי 11 מ"מ, שהם כדורי טומיגן הנודע, יש פגיעה נוראה. רימון היד
שלוחם ה"אחים" ניסה להטיל בעורפנו היה עושה בנו שמות. לו עצמו כבר לא היה