לא אגדה - דוד רם

דוד רם

122

זכויות במסגרת המנדט הבריטי על פלשתינה. בפועל היו אפליות ברורות, במיוחד

לגבי היהודים, בשפת הספר הלבן, המגביל את העלייה ואפילו את התנועה החופשית

ברחבי הארץ.

עם פרוץ הלחימה הבלתי סדירה, נטיית האנגלים הייתה במפורש לטובת הערבים, ותקוותם

הלא מוסתרת הייתה כי היהודים, לרגל אבדותיהם הרבות ומיעוט יכולתם היחסית, יתחננו

לשובם כשולטים בארץ. דעה זו הובעה לא פעם בגילוי ליבם של בני אלביון.

המצב בהרי ירושלים היה לא פחות קריטי, אך שונה מאוד לעומת התקיפה המרוכזת

על משמר העמק. בגליל המערבי גדוד דרוזי, מאורגן למדי, תקף בנחישות את

הקיבוצים רמת יוחנן ואושה, כשלוחמיו מחזיקים בפיהם סכינים, נוסף לנשקם האישי,

סגנון מקובל במזרח התיכון. אין צורך לפרט למה נועדו הסכינים.

כאשר קמה המדינה הסבירו נכבדי העדה הדרוזית מהר הכרמל, כי אותו גדוד היה

ביסודו יחידה סורית. אנחנו קיבלנו את ההסבר. היום הדרוזים מתגייסים לצה"ל

באחוזים גבוהים אף יותר מנערינו וכללית הם לוחמים מצוינים.

המאבק הקיומי נכפה עלינו. שכונת התקווה בתל אביב הותקפה בגרזנים וסכינים.

בבתי הזיקוק במפרץ חיפה נרצחו 34 יהודים בנשק קר, בעיקר גרזנים, על ידי ערבים

חבריהם לעבודה. כל ניצחון של הערבים המקומיים טרם פלישת מדינות ערב, היה

מסתיים בהתעללות כהמשך מתחייב, לעתים מעל לגבולות הדמיון האנושי. אני יודע

שהיו גם אצלנו מקרים חריגים, בודדים. אך זאת ללא השוואה.

לשני הצדדים לא הייתה אפשרות מעשית של החזקת שבויים. אני יכול לומר שבתחילה,

בצד הערבי, אף לא נשקלה אפשרות כזאת. כל מפגש בשדה היה בבחינת "או אנחנו או

הם". אמירה שחוקה, אבל נכונה. לו ניצחו אז בני אברהם הישמעאלים, אוי למי שלא

ידע לשחות. כל הצהרה בין מקומית ובין של מדינה ערבית אמרה: "אנחנו נזרוק אותם

לים". אני לא מעז לחשוב מה היה עולה בגורלן של נשותינו ונערותינו.

לנו לא הייתה ברירה, אלא להילחם, כפי שאמר אלתרמן: "אין עם נסוג מחפירות

חייו".

- אבוי למנוצחים

Vae Victis

בשנות ה-03' וה-04' המוקדמות הייתה מהלכת במקומותינו חידה. על הלירה

, ובעברית נכתב: פונט

One Palestine pound

המקומית של אז היה כתוב באנגלית:

פלשתינאי מעל לספרה 1, ובסוגריים א"י, ודבר דומה בערבית. השאלה הייתה מה

זה א"י? והתשובה הנכונה הייתה: אנחנו אומרים ארץ ישראל, הערבים אומרים ארץ

ישמעאל, והאנגלים אומרים: אינני יודע.

על פי העובדות בהיסטוריה העולמית בכל מדינה דמוקרטית הייתה מלחמת אזרחים.

היא קיימת אף אצלנו היום. כי גם אם לא קוראים לילד בשמו ומעלימים עין כאשר

“בחורים טובים” שורפים ספרי קוראן ומציתים מסגדים, מהו צבע האופק?