לא אגדה - דוד רם

117

לא אגדה

שולט, במרחק של פחות מקילומטר מן הכפר. תוך מעבר אחת השיירות, עמדתי ליד

המשוריין וצפיתי אל הכפר. בעוד המקלען, אברהם שוורץ, סורק בעיניו את השטח,

נורתה ירייה בודדת. מיד שמעתי "קליק" מתכתי משמאלי. פניתי לראות. היה זה

מקלע הברן שנשמט ונפל על הקרקע, ליד המשוריין. הנהג צעק את שמי.

זינקתי לתוך המשוריין. אברהם המקלען כבר לא היה בחיים. הכדור היחיד פגע בו

פגיעה אנושה בצוואר. הכל התרחש תוך שניות. לא היה לאן להשיב אש. השטח היה

נקי לחלוטין. הייתה זו ירייה אחת של צלף, שירה את הכדור הקטלני ו"הלך הביתה".

לא הייתה כל תנועה בשטח. אספתי את המקלע וחזרנו לניר עם.

בחשיבה לאחור, שיחזרתי את שקרה והבנתי את מזלי. מולנו ניצב צלף מנוסה ו...

חכם. אפשר שהוא שכב לא ממש הרחק מאתנו, מוסווה היטב, בעמדה בה התמקם טרם

שחר. אפשר שהייתה לו משקפת, או אפילו רובה עם טלסקופ. הוא ראה את המקלען

אוחז בנשק, וראה אותי לא חמוש, לכאורה. בשנים 74'84-' המ"פ נשא אקדח. האקדח

המפואר שלי, שרבים התקנאו בי בגללו, היה קולט אמריקאי של טייסים, 54.0 אינץ'

(11 מילימטר) שהוזן בכדורי טומי-גן, כלי קטלני שאת פגיעתו הרעה ראיתי פעם

אחת ממש מקרוב.

אך האקדח היה צמוד לירכי, מעט מאחור. לפיכך, ממרחק, נראיתי לא חמוש כלל

והצלף החכם הבין שאם יירה בי, המקלען יפתח עליו מיד באש. לכן הוא ירה כדור

אחד, מדויק, אל המקלען, והמתין שנסתלק. באופן הזה, אין כמעט סיכוי לגלות את

מקור האש.

בנופלו מנע אברהם המקלען את הפגיעה ממני. אבסורד! לך תדע את דרכי המזל.

אני שואל את עצמי היום, שכן אז לא היה לי ראש לזה, האם מזלי היה שהייתי

מ"פ באותו מעמד? כשיגאל אלון הפקיד בידי את פלוגה ה' ב-74.6.1 ניסיתי לסרב,

וביקשתי להמשיך כמ"מ בבית הערבה. אבל יגאל אמר. איך יכולתי לסרב?

יצחק דובנו (יואב)