לא אגדה - דוד רם

116 / 264

דוד רם | 116
לגרור אותו ונפגע. תוך חיפוי של משורייני האבטחה נעשה ניסיון לפנות את הדרך
ולהמשיך בתנועה. השיירה, בפיקודו של גרשון דובנבוים (דבמבם), מ"מ בפלוגתי,
הייתה תקועה ופגועה קשה. הדיווח האלחוטי הגיע אל מטה הגדוד והמג"ד משה
נצר הורה לי לעלות על מטוס קל עם מכשיר קשר, לטוס מעל השיירה, ולוודא שכל
המשוריינים הפגועים יפוצצו, כולל משורייני הדלק, לבל יפלו בידי התוקפים.
כדי להשיג שליטה טובה יותר, הסרתי את דלת המטוס בצד שלי, נטלתי משקפת כדי
שלא ניאלץ לטוס נמוך מדי ולהיפגע, וקשרתי את עצמי בחגורת הטיסה כהרגלי.
ריחפנו מעל לשיירה. המראה היה מדאיג. כלים פגועים, הכל תקוע, הדלק בוער
ומעלה ענן שחור לשמיים.
יצרתי קשר עם גרשון בשיירה. הוא הודיע לי: "כל הדרוש לפיצוץ וחיסול מוכן, הדרך
תתפנה עד מהרה והשיירה תמשיך בדרכה ליד מרדכי והלאה לניר עם". המשכנו לחוג
בגובה סביר ואכן, הכל החל לזוז. הוריתי לטייס לנחות ביד מרדכי. בהגיע מה שנותר
מן השיירה ליד מרדכי, קיבלתי דוח מפורט יותר. מטען מסוים היה מיועד לקיבוץ זה.
אספתי פצועים אל יתרת השיירה האמורה להמשיך לניר עם, שם היה לנו בית חולים
תת קרקעי. כבר החל להחשיך והטייס הודיע לי שהוא מוכרח להמריא כדי להימנע
מבעיות בנחיתה, כיוון שבמסלול המאולתר בניר עם לא הייתה תאורה. אמרתי לו
שימריא ואני אחזור עם שארית השיירה לניר עם. עברנו בתוך בית חנון הקרובה לעזה,
תחת יריות בודדות, חסרות משמעות, והגענו לניר עם.
משה נצר המתין למטוס במשטח הנחיתה. בעודו צופה במטוס הנוחת, ראה שדלת
המטוס ליד המושב איננה והמושב, בו ישבתי אני, ריק. בדיעבד סיפר לי משה: "לא
הבנתי מה קרה ואיפה אתה. הייתי מודאג, ובטרם שאלתי את הטייס הוא הסביר לי
שכולכם הייתם עסוקים ודרוכים. הזמן היה דחוק, החשיכה קרובה, והוא לא הספיק
לדווח על "מטען חסר" במטוס: "דוד, שיגיע עם השיירה".
כשהגעתי עם השיירה הורדנו את הפצועים לבית החולים ובמטה הגדוד שתינו
"לחיים", עם כוס מים. באותו ערב, עם האבידות בנפש ובשיריון, לאחר עשרה ימים
של מאבק קשה, הוחלט להפסיק את התנועה בכביש החוף. היה זה מעבר לכוחותינו.
הגיעה העת למצוא דרך עוקפת את הכפר ברייר ואת שכניו, בדרך עפר, שלא הייתה
קיימת, ממזרח. מזג האוויר היה עדיין חורפי ולפעמים בוצי, אבל כבר היו בידינו כלי
רכב שבכוחם לגבור על הבעיות. המשימה הוטלה על "חיות הנגב" שלנו בפיקודו של
שמחה שילוני. כך נפתחה דרך חלופית שעקפה את הכפרים.
מול משטרת עיראק סועידן (לימים מצודת יואב) פנתה הדרך לצומת כביש מג'דל
פאלוג'ה, צולבת לכביש הפנימי לצפון. יואב היה כינויו המחתרתי של יצחק דובנו
מנגבה, שהיה המדריך הראשי של הפלמ"ח. ככל שאני זוכר, הוא כבר לא היה אז
בחיים.
בעת מעבר השיירה ממזרח לכפר ברייר נהגנו להציב משוריין עם מקלע ברן במקום