לא אגדה - דוד רם

לא אגדה

הצורך.

- ואיך זה היה?

- נהדר! הבולגרים ברחו.

www

אבא עבד בחברה גרמנית להובלה במשאיות בכל אירופה, שמרכזה בברלין. בבוקרשט

היה הסניף להובלה ברומניה. בעלי סמכות חתימה היו גרמנים. אבי הועסק כמנהל

חשבונות המפקח על בעלי המשאיות, להם היה חשבון אישי מפורט. להאמין או לא,

הוא זכר בעל פה את מספרי המשאיות. אולי אני זכיתי בנתח נאה מזיכרון זה. יש לי

קבלות.

משרתו של אבא הייתה מקור פרנסה טוב, ללא מותרות של ממש. דירה שכורה של

שני חדרים, מטבח ושירותים. טלפון, אז, לא היה דבר השווה לכול נפש. לנו לא היה.

גרנו בחצר גדולה. כל הדיירים גרו בדירות דומות, ורק בעל החצר ומבניה, יהודי בעל

Frigidaire

אמצעים, התגורר בדירה מרווחת עם טלפון ומקרר חשמלי תוצרת

כל הדיירים היו יהודים. הייתה אפשרות לקבל מסר טלפוני, ומדי פעם אף לקבל

אפשרות לטלפן. החצר הייתה סגורה בשערים גבוהים. לנו היה מרתף, ובקיץ אמא

הייתה מאלתרת מקרר עם קרח במיכל מתאים. לקראת החורף אימא דאגה לרפד את

המרתף בשכבת חול נכבדה, שם השכילה לשמר גזר, תפוחי אדמה, בצל וכדומה, וכן

בקבוקים רבים של רסק עגבניות מתוצרתנו. כן, כן, אנו הילדים השתתפנו בייצור.

לא חסרנו דבר. לא אוכל, לא לבוש ולא חינוך ראוי. את חופשת הקיץ בילינו בהרים

הנפלאים, כולל ספורט וטיולים ופינוקים, כפי שפירטתי כבר, בהנהלת אמא.

כאשר רוחות נאציות החלו מנשבות, ניתנה הוראה לפטר יהודים בחברות גרמניות.

המשטר הרומני הפשיסטי (מתון יחסית) לא שש לפיטורים אלה, ומצא עצה. נוצרה

חברת בת לחברת ההובלה הגרמנית, ואבי זכה להתמנות למנהל בזכות כישוריו

וניסיונו. אני כבר לא זכיתי לראותו זמן רב במעמד החדש, כי הייתי כבר בדרך לצאת

ארצה. אך לאמי ואחותי, וכמובן לאבא, זרחה השמש, כלכלית ומעמדית.

בשנת 0591 הגיעה ארצה אחותי והחלה לעבוד בבת ים כאחות. הורי הגיעו ארצה

מקץ שנה נוספת והצטרפו אל משפחתנו הקטנה, גילה, בננו נדב ואני, בקיבוץ דורות

שבנגב הצפוני. אבא, שידע עברית, עבד בהנהלת החשבונות במקום. היה ברור שהורי

לא ימצאו עצמם בבית בקיבוץ, אף שראו בעין יפה את חיינו שם. אבא קיווה לעבוד

כפי שהיה רגיל, כך שהורי רצו להיות קרובים למרכז הארץ וקרובים אל ביתם. לקיבוץ

דורות הייתה דירה קטנה ביפו, לצרכיהם של מזכיר המשק או הגיזבר. דורות הציעה

את הדירה הקטנה להורי. עתה היה עלי לשבור את הראש כדי למצוא לאבא עבודה.

הוא היה בן 95. כאמור ידע עברית, אך לא בדיוק כפי שהיה מקובל ב"יישוב".