29 / 264
29
|
לא אגדה
האיומים המקובלים היו "אם לא תגמור את השליש כמו שצריך, נשלח אותך ללמוד
סנדלרות, או כדומה.
עלי זה עבד מצוין. למדתי היטב, אהבתי להחזיק ספרים ולהריח את ריחם כשהיו
חדשים, אף שהיום אני מסוגל לפעמים לתקן איזו נעל או מערכת ביוב.
www
כשמצפים לחופשת הקיץ הגדולה הזמן, כידוע, לא עובר. אך לבסוף החגיגה מגיעה.
את כל ימות חופשת הקיץ בילינו בהרי הקרפטים. הרים של ממש, יערות אמיתיים
ומפלי מים גדולים וקטנים. אחד המפלים, לא גדול, היה מכונה "השואג" משום הרעש
האדיר שהפיק על אף גודלו הלא מרשים במיוחד. ככל הנראה יעד לו הבורא איזה
יתרון אקוסטי, שיחשוב שהוא גדול.
איסתרא בלגינא קיש קיש קריא - קטן ולא נחשב אך עושה רעש גדול. יתרונו היה
שהדרך אליו הייתה קצרה ולא מסוכנת, וכל ילד או נער יכול היה להגיע אל המפל
הקטן והיפה, והיה פטור מכל דיבור, כי השאגה הייתה גוברת על כל צליל אנוש.
יום אחד הגעתי לבדי אל השואג הידוע. פגשתי שני נערים ערלים נחמדים, עמוסי
תרמילים כגיבנת של ממש, אחד מבוגר ממני והשני בגילי או קצת פחות. הם רכנו
לשתות מים ועמדו להמשיך בדרכם.
- לאן אתם, שואל אני בלי כל הקדמה.
- לצלב.
עיירת הנופש שלנו שכנה לרגלי הר יפה ונישא "קאראימן" שמו, גובהו כ-003,2
מטר, ובפסגתו צלב ענק שהיה מואר בחשמל ממוצאי שבת עד מוצאי יום ראשון. לפי
המושגים שלי באותם ימים עלה בי הרהור ספקני שמא אלוהים עצמו הוא שמדליק
אותו, אך לא הייתי בטוח.
- אני יכול לבוא איתכם? שאלתי את השקוצים (נערים ערלים בפי היהודים).
- אתה יכול אם אתה רוצה, אבל אוכל אין לנו בשבילך כי אנחנו יוצאים לשלושה
ימים.
- אוכל אני לא צריך.
- וגם תצטרך לרדת לבדך, כי אנחנו מהצלב הולכים הלאה.
- אני אסתדר.
- והכול ברור?
- ברור.
- אז קדימה.
חלומי הולך ומתממש. צלב לא צלב, העיקר הפסגה. אני לא אשם. אני לא שמתי שם
שום צלב. הטיפוס היה לא קל, אבל הנערים היו מנוסים. נטייה קלה לפנים, שומרים