35 / 264
35
|
לא אגדה
www
- אני מודה לסביי להוריי ולמוריי שהביאוני ליום מאושר זה...
כך דקלמתי כיונה תמה.
כן, הייתי לבר-מצווה בליל הבדולח, מבלי לדעת זאת כמובן. בהיסטוריה זכורים
אותם שני לילות של פרעות ביהודי גרמניה לדיראון עולם, ובעיקר כפתיחה מאורגנת
לשואה נוראה. באותה תקופה ידיעות לא התפרסמו במהירות של ימינו, רק כעבור יום
או יומיים. צליל הגונג הקודר הזה עשה לו כנפיים.
תנועת השומר הצעיר הייתה תנועה צופית ועל כן משכה אליה את הנערים המתבגרים.
מלבד פעילות צופית מקובלת הייתה הדרכה רעיונית רבה, שאת חלקה לא ממש הבנו.
בוודאי לא כדבר העומד להתרחש בקרוב, בימינו. בחצר גדולה ורחבה, בבעלותו של
יהודי בשם שולר שלא הכרנו, שכנו כל תנועות הנוער הציוניות. אני זוכר במיוחד
את השומר הצעיר וגורדוניה. התחושה הייתה שהציונות היא חילונית, מהפכנית
ומגשימה. ההמשך בארץ ישראל כמובן, מתקבל על הדעת. הייתה בכך, דומני, מעין
ראיית הנולד של הורינו. מלחמת העולם הייתה כבר בהליך מעשי, קיים. סוף סוף,
בשביל מה למדנו עברית?
אני מודה, הייתי ציוני אופורטוניסט. רציתי לעלות לארץ במיוחד לאחר רוחות
המלחמה המנשבות וגוברות. שאלתי את מדריך הקבוצה שלי בשומר הצעיר:
- הכול נעים בתנועה וגם מעניין, אבל מתי עולים?
- תראה, השיב לי המדריך,שכולנו הערצנו, יש תור, יש חלוצים שממתינים כבר זמן
רב. אתה מבין שיש מגבלות. באת אלינו לא מזמן, ויש גם ותק.
- אני מבין.
הייתי קצר רוח. למחרת הלכתי לדלת הסמוכה, באותה חצר, לתנועת גורדוניה.
- אני רוצה לעבור אליכם.
- אתה כבר איתנו, שב, נדבר.
- אתם עולים בקרוב, אני איתכם. אם לא...
- שמע, יש לנו מכסה טובה, בקרוב נעלה עם סרטיפיקטים (אישורי עלייה מהבריטים),
אבל...
- אבל מה?!
- יש למשפחה כסף?
- מממ...
- תקשיב טוב. יש חלוצים שממתינים שנים. הם לא ישבו והתגרדו. הם הכשירו את
עצמם לעשייה חלוצית. חקלאות של ממש, בחוות שלנו. הם ראשונים לעלות ואין
להם פרוטה לפורטה. אם משפחות של בחורים טובים כמוך יוכלו לשלם את הוצאות
הדרך, הקיום וגם מין דמי שתיקה והסכמה שמתחייבים, יוכלו לעלות איתך החלוצים