לא אגדה - דוד רם

דוד רם

הבטוחים, וציפינו שתסתיים כבר הקטטה בין הפשיסטים לחיילי משמר הברזל. ראיתי

בעיני נערים בגילי ובידיהם רובים ואקדחים, חולפים על פנינו. אבל ברחובנו, בחסות

מנהלת הסניף, לא חרדנו בינתיים, שהרי מהפכה היא מהפכה.

בערב שקדם לפרוץ המהפכה שבתי הביתה מאחד מחברי בהליכה. החל להחשיך

ובמחצית הדרך נתקלתי בחבורת אנשים, עשרות דמויות חשוכות שאינן זזות, כשהם

מקיפים אדם או שניים שלא יכולתי לזהות. היה קשה להבחין, כי החשיכה גברה בכל

רגע. נראה היה שהם לוכדים או עוצרים מישהו. לבסוף נפלתי על השכל והחלטתי

להדיר משם את רגליי. עשיתי זאת לאט, שלא לעורר תשומת לב. עוד אני מתנתק

מן הגוש האפל, שבוודאי לא התרחש בו שום דבר טוב, עוצרת לידי משאית צבאית

גרמנית ובה חיילים ללא קסדות וללא נשק, מזמרים בשפתם. החייל שליד הנהג

ירד ונפנה אליי. באווירה הקיימת עם בואם של הנאצים, ציפיתי לקריאה המבזה

Hierosolima

. קיצור בראשי תיבות של הקריאה

Hep Hep Jude

המקובלת אצלם:

, כלומר ירושלים אבודה. אימרה מפורסמת זו נולדה בפי הרומאים

Esta

Perduta

לאחר כיבוש ירושלים ואומצה על ידי אנטישמים, במיוחד בגרמניה. הפחד עורר

כנראה את דמיוני. בחשיכה הם לא יכלו לזהות אותי כיהודי, מה גם שלא היה זה

עניינם. החייל הגרמני דיבר אלי:

! למי שלא יודע,זהו שמו של הולל מפורסם, שזכה לשיר גם בעברית -

Casanova

"קזנובה הלא תדע אף פעם שובע" (יעקב רוטבליט).

בבוקרשט היה זה בית בושת יוקרתי בן שלש קומות, עם שוער במדים ללא רבב

וביקורת רפואית פעמיים בשבוע. החוויתי בידי פעמיים בכיוון הכללי.

- בוא איתנו, הזמין אותי החייל הגרמני.

Comm mit uns

-תודה רבה, השבתי. נפניתי לאט ופניתי לדרכי, שוב בלי למהר,

Danke shoen

למרות הלמות הלב.

www

רק למחרת, כשהמהפכה הייתה בעיצומה, הסבירה לי אמא כי ניצלתי בנס. במשך

הלילה פורקה המשטרה ברחובות מנשקה על ידי המהפכנים של משמר הברזל.

הליגיונרים, כפי שכונו אנשיהם, כבר השתלטו עם שחר על מטה המשטרה בבוקרשט

ובתחנות נוספות, וכן על תחנות השידור ועל חלק ממוסדות השילטון. הצבא הרומני

לא הצליח להשתלט על המצב, הליגיונרים לכדו חיילים רומנים, קשרו אותם אל

עמודי חשמל, שטפו בנפט ושרפו.

ביאושם פנו השלטונות הרומנים אל הצבא הגרמני. את קציניו ראינו כבר ברחובות

ובמקומות ציבוריים. בבוקרשט הייתה חובה לארחם בבתים שהיו ראויים בעינהם

ללינה ולארוחת בוקר. סופר שלא פעם הם העדיפו בתים יהודים. אולי סמכו על