36 / 264
דוד רם
|
36
שאין ידם משגת.
- כמה צריך לשלם?
- כ-052 אלף.
היה זה סכום מכובד, אם לא לומר כבד. ראיתי את תקוותי נגוזה.
- אני אנסה.
- תזדרז, כי רבים הקופצים.
סיפרתי להוריי את החדשות בלב מפרפר משהו, והם פעלו מיד.
דודי, סולומון קליין, אחיו הגדול של אבא, היה בעל אמצעים של ממש. איש מצליח
בכל דרכי הכלכלה שעסק במיוחד בסחר עורות. הוא היה ציוני מעשי ונדיב והסכים
מיד לממן את כל ההוצאות שלי ושל בת דודי, כנדרש. ובנוסף, כל הלבוש והציוד
שיידרש לנו, בצאתנו ללא הורינו לארץ ישראל.
www
יום אחד לבשו אמא ואבא שחורים ופניהם חתומים.
- לאן אתם הולכים? שאלנו אחותי ואני כאיש אחד.
- ללוויה.
- מישהו מהמשרד של אבא?
אימא ואבא הנמיכו עיניים.
- הדוד סולומון.
- מה קרה לו?
אבא ואמא לא מיהרו לפתוח את פיהם. אבא, בפה קפוץ ועיניים תועות, לחות, אמר:
- הדוד סולומון נרצח.
- איך?!
- אנחנו עוד לא יודעים. אין פרטים.
- אנחנו נבוא איתכם, אמרה אחותי. אני הייתי משותק.
- אתם תישארו בבית, אמרה אמא. אחר כך נבוא וניסע כולנו למשפחה.
דודי סולומון, שעסק בדברים רבים ומגוונים, כולל פעילות ציבורית יהודית ואולי
גם ציונית, נתפס לאחר מעקב של משמר הברזל הפשיסטי האמיתי כשבכליו מטבע
זר, באלפים. הדבר היה אסור על פי החוק, אך החוקה לא קבעה על כך עונש מוות.
לטשטוש העניין כולו והחרמת הכסף כמובן, הוא חוסל במטה משטרת בוקרשט.
למשפחה הודיעו כי לאחר המעצר והחקירה הוא התאבד.
לדוד סולומון לא הייתה כל סיבה להתאבד. הוא היה אדם חזק, אופטימי ורב פעלים.
חתנו, בעלה של ביתו הבכורה, היה עורך דין מעולה ומוכר היטב ויכול היה לנהל