לא אגדה - דוד רם

לא אגדה

אל הים השחור

אבא ליווה אותי לנמל קונסטנצה. אינני זוכר אם איפשרו לו להגיע אל הרציף למבט

אחרון, לפני שהאוניה ניתקה מן החוף. אמא ואחותי נפרדו ממני בתחנת הרכבת

בוקרשט צפון. הנסיעה לנמל היציאה ובחזרה באותו יום לא הייתה קלה, ואולי הייתה

דאגה מוצדקת לא להשאיר את הבית ללא השגחה.

היה זה 91 בחודש מארס 1491.

הים השחור נראה שחור מאוד, בייחוד עם רדת הלילה. באותה עת לא ידעתי עד

כמה ישחיר ים זה מגוויותיהם של נמלטים מאימת המלחמה, שכבר התנהלה כ-81

חודשים. בין יורדי המצולות האומללים היו שתי בנות דוד שלי עם בעליהן, שהפליגו

הרומנית,

Struma

. ידועה גם האוניה הקטנה

Mef-Cure

בקליפת אגוז תורכית -

שטבעה עם 037 מנוסעיה הנמלטים. ניצול אחד הצליח לשחות אל החוף התורכי. בין

יורדי המצולה היו הורים וקרובים של אחד או שניים מקבוצת הנוער העולה איתה

עליתי. האוניה טובעה בידי צוללת רוסית, אפשר שמתוך טעות. קברניטה ראה צורך

דחוף לדווח על פעולה קרבית. ראיתי מסמך המאשר זאת. הנמל הרומני קונסטאנצה

בחוף המערבי של הים השחור שימש פתח מילוט מארצות שונות, בהיותו אפשרות

יציאה מזרחה ולארץ ישראל בפרט. כאמור את כל זה לא ידענו אז.

חשתי מעין ריק בלב, לא מועקה. באוניה היו לי שלושה חברים קרובים מספסל

הלימודים ומתנועת הנוער. ארבעתנו נוטשי השומר הצעיר מטעמים אופורטוניסטיים.

עודדנו זה את זה, שהרי יצאנו אל תקווה חדשה. סיירנו באוניה ככל שניתן, פטפטנו

וגם התבדחנו מעט, עד שאונייתנו שינתה טעמה והחלה לטלטל אותנו כדרך אוניה

בים. אמנם הוא לא היה סוער כלל, אבל הייתה זו הפלגה ראשונה לכולנו.

אני החלטתי לא להקיא. נראה לי לא מכובד לפתוח כך אופק חדש. לכן עליתי לסיפון

לשאוף אוויר צח. וכן, אם לא אוכל להתאפק אעשה זאת לעבר הים הפתוח, הלועג לי,

אולי באין רואים כיאה לאדם מחונך. משמאלי ומימיני, מקרוב ומרחוק, געשו גרונות