45 / 264
45
|
לא אגדה
מה מייעד לנו ההמשך. על אף היותנו עולים עם אישורים בריטיים, שהינו שבעה ימים
במחנה עתלית, שבמקורו נועד לעולים בלתי חוקיים בעיני האנגלים. ורק מאוחר יותר
למדנו לקרוא להם מעפילים.
במחנה עתלית האוכל היה ממש גרוע והקפה דלוח. אך זה ממש לא הטריד אותנו.
שמחנו שאנו בארץ. מעתלית עברנו לבית העולים בבת גלים, תחנת מעבר אחרונה
טרם מעברנו למקומנו הקבוע.
היינו ארבעה חברים בני אותה כיתת תיכון בבוקרשט. הפורום כלל את יצחק, שבתאי,
לולו ואני. ביושבנו כוועד-הפועל של עצמנו החלטנו על עתידנו. לולו אמר לנו
שדרכינו נפרדות, מאחר שיש לו בארץ קרובי משפחה בעלי אמצעים. ואנו, שלושת
המוסקטרים, נועדנו כחברי גורדוניה להצטרף לקבוצת גניגר מחבר הקבוצות. ואז,
בפורום המצומצם, לאחר שיקול דעת מעמיק, הודענו שאנו בוחרים בהתיישבות
פרטית. היינו בטוחים שכל אחד מאיתנו יקבל אחוזה פרטית צנועה על קרקע ראויה,
וכל שנותר זה להתחיל לעבוד. הליברליות נראתה לנו מכובדת. כך הגענו לכפר
יהושע בעמק יזרעאל. על כך אני מברך עד היום. בקבוצה שהגיעה אל המושב היינו
22 בחורים וארבע נערות.