לא אגדה - דוד רם

דוד רם

כידוע, הראש הוא הכלי היחיד העובד כששוברים אותו. יצאתי לתל אביב ועליתי

למזכירות סולל בונה, בבניין החדש (למי שזוכר, קולנוע תמר). מזכיר ההנהלה שם

היה יצתק עשת, אותו הכרתי בבית קשת. הוא הבטיח לחפש מקום עבודה עבור אבא.

ירדתי, ובעומדי לעזוב את הבניין, ממש על המדרגות, חיבק אותי איש בגיל הביניים,

לא ממש מוכר, אבל "מזכיר" מישהו.

- דוד קליין! מה אתה עושה פה?!

נפל לי האסימון. בניר עם, בנגב הצפוני, שם שכן מטה הגדוד השני וזמן מה אף

מטה החטיבה, היו אנשי "מקורות", חברת המים, ואנשי סולל בונה, שתכננו ובנו

ביצורים, מקלטים ואף בית חולים תת קרקעי, ששימש את הפצועים ואת החולים,

חיילים כאזרחים, במהלך הימים הרבים בהם היה הנגב מנותק, בוצעו שם אף ניתוחים.

וכאן המקום, כדרכי, להשחיל סיפור קצר.

בבית החולים המוזכר עבדה אחות ראשית, רוחל'ה מאיר, לימים ידידתנו הקרובה. בית

החולים מאיר בכפר סבא קרוי על שם אביה הרופא הנודע. יום אחד שמענו כי נפטר

מאן דהו בבית החולים "שלנו". היה כנראה מאנשי הקיבוץ שנפטר ממחלה. לא ידענו

מי הנפטר. שאלנו את רוחל'ה:

- מי נפטר?

- זקן אחד, בן 03.

כשהפלמ"חניקים ושאר הלוחמים היו בגיל בין 71 ל-02 ומשהו, 03 היה "זקן".

www

אני חוזר למדרגות סולל בונה. התחלתי לזהות את פני האיש שחיבק אותי, אך לא

העזתי לקרוא בשמו, שמא אני מחליפו באחר. סיפרתי לו בקצרה מה אני עושה פה,

והוא אמר ללא שהייה:

- שמע, תעלה לקומה החמישית...

- מה זה שם?

- הנהלת "מקורות", המים, אתה יודע. תיגש שם לגולדשמידט, מנהל חשבונות ראשי.

תגיד לו שאני מבקש ממנו שיעזור. יהיה בסדר.

- סלח לי, מה שמך?

אינני זוכר היום את השם. אבל ברוך השם, זה פעל. העסק עבד במקסם הידוע "שמו

הולך לפניו". גולדשמידט ממקורות הבטיח כי יסדר משהו, אך על אבא לעבור בחינה

בהסתדרות הפקידים, לקבל תעודה, כך שהכול יוסדר רשמית. רשמתי את אבא לבחינה,

ובמבחן הסברתי שאבי יודע עברית, אך יתכן שיתקשה במונחים מקצועיים מקומיים,

ואני עצמי לא מבין דבר בהנהלת חשבונות (היה זה נכון אז). ביקשתי לתרגם ולפרש

עבור אבא את הנדרש, והוסכם שאשב לידו בעת הבחינה. אבא קיבל את התעודה ועבד