לא אגדה - דוד רם

דוד רם

- לאמור נפש בריאה בגוף בריא.

MENS SANA IN CORPORE SANO

כך האירו בחזית הבניין הגדול והמפואר אותיות לטיניות עשויות נחושת בגודל שתי

אמות. אותיות אלו הטילו איזה מורא, אך גם גירוי, אתגר וגאווה כלשהי לעתיד, אם

אעמוד בכל. לראשונה באתי בין בני דתות שונות: יוונים אורתודוקסים, פראבוסלאבים,

אוונגליסטים ולא מעט יהודים. בשנים הראשונות הגימנסיה שלנו הייתה פתוחה לכל,

וכך למדנו תחת קורת גג אחת, עזרנו והפרענו זה לזה, וכמובן העתקנו זה מזה בשעת

הצורך. גם התקוטטנו כידידים המנסים כוחם זה על זה: יהודים, אנטישמים, פשיסטים

למיניהם ונאצים לעתיד. כל זה נתחוור בדיעבד. באותם ימים לא צפינו את הקדרות

המייאשת והאימה הגדולה שעוד תבוא.

בגימנסיה היוקרתית ממש התעללו בנו. לא בגלל היותנו יהודים, אלה משום שהיה

מקובל להוציא את נשמתם של כל התלמידים, ללא הבדל מין, גזע ודת או רגליים

עקומות, כמו שלי.

וכך הכריחו אותנו ללמוד מלבד מתמטיקה והנדסה השנואות, גם צרפתית ולטינית,

ואם לא די בכך הומצא רעיון אווילי נוסף, בעל יוקרה מיוחדת: חוגים לגרמנית

ואיטלקית ואני כבר לא זוכר מה עוד. לא להאמין, שיעורי הדת, יוונית-אורתודוקסית,

לא היו חובה ליהודים. היו שיעורי דת אחרי הצהריים ליהודים, וגם הם שיעורי רשות.

בילדותי ונערותי המוקדמת הייתה רומניה, ובמיוחד בוקרשט, מקום טוב לחיות בו.

בטרם החלו לנשב הרוחות הרעות מכיוון הציר ברלין-רומא, בוקרשט כונתה אפילו

"פריס הקטנה". על שום מה? רומניה הפרובינציאלית הייתה פשוטה ומעט נשרכת

אחר הקידמה. אך עריה, במיוחד הגדולות וכמובן אלה שנחשבו בירות מחוז, פותחו

בצורה מודרנית על ידי הצרפתים בעיקר, אך גם על ידי הון גרמני. מלבד בוקרשט,

שהייתה הבירה, הייתה קלוז' בירת טרנסילבניה, יאשי בירת מולדובה וערים נוספות.

בוקרשט כמובן הובילה בכל. הממשל היה מונארכיה קונסטיטוציונית. כלומר בראש

המינהל עומד מלך, הפועל על פי חוקה. ויש פרלמנט ומפלגות ובחירות כמעט

חופשיות. בקריקטורות, אחד הסימנים המבשרים בחירות חדשות, היה נבוט משונן,

ללמדך שלחץ פיזי מתון לא היה אמצעי פסול לחלוטין.

בבוקרשט, נוסף למפעלי תעשייה ובראשם ייצור קטרי רכבת, שבאותם ימים נחשבה

קידמה לא מבוטלת, היו מוזיאונים, תיאטרון לאומי ברמה מצוינת, תיאטרון סטודיו

(משהו מקביל לתיאטרון הקאמרי בתל אביב), אופרה ברמה ראויה, תיאטרונים

סאטיריים ותיאטרון איידיש, סאטירי מעיקרו. כמובן מאליו היו גימנסיות של שמונה

כיתות ברמה טובה, אוניברסיטה ופוליטכניון למקצועות הריאליים. היו גם בתי ספר

מקצועיים ומסחריים, כולל במיוחד לנערים יהודיים, במימון וניהול יהודי. בקיצור,

מערכת גדולה ומאורגנת לאכיפת כל אלה על ילדים ונערים כדי ליטול מהם כל

מחשבה שובבה, דימיונית או פורעת חוק וסדר. משטר התוקע ראשנו בספר עד

הפיכתנו לתולעי ספרים. האמת היא שלמדנו היטב. אולי מפחד "מה יגידו". אחד