לא אגדה - דוד רם

107

לא אגדה

שנדרובסקי ממושב ירקונה, שכונה, איך לא, באופן הכי טבעי בפלמ"ח, ירקונה. כטוב

ליבו בטיסה הוא גם הוסיף כמה רימוני יד להאדרת הרושם ולהאצת מנוסת התוקפים

המבועתים מהופעת "חיל האוויר" הציוני.

אהבתי מאוד את סיורי האוויר, כמו גם את הטיסות הלא מעטות במטוסים שרבו וגדלו

מאוד בעוצמתם לקראת ההתקפה על באר שבע. פעם אפילו זכיתי לטוס בפרימוס

אותו הטיס מי שעתיד להיות דמות מפורסמת הן כטייס קרבי, הן כמפקד חיל האוויר,

הן כסגן הרמטכ"ל, הן כשר הביטחון והן כנשיא המדינה. ניחשתם נכון, עזר ויצמן. זה

אירע עם הופעת המוקשים החשמליים והמארבים הנלווים בדרכי שיירותינו, בעיקר

בכביש החוף. ביקשתי וקיבלתי "פרימוס", מוטס בידי עזר, לצורך סריקת הדרך לפני

צאת השיירה. עזר הטיס אותי בגובה של כ-8 מטר מעל לכביש, תוך נסיקה מעל

לכפרים. היה נעים וגם מועיל. הייתה לו מיומנות גבוהה ושליטה מושלמת במטוס,

שליטה שהפליאה אותי. עשינו זאת מדי פעם, לא עניין יומיומי, מכיוון שהפרימוסים

נדרשו למשימות רבות ומגוונות.

קרב עימארה

ב-7491.21.62 יצא סיור של לוחמים מפלוגה ב' בפיקודו של יואל אודם, מי שהיה

מ"כ במחלקתי בבית הערבה ועכשיו היה כבר מפקד מחלקה, לאבטחת קו המים

מצאלים צפונה. היחידה הייתה בת שתי כיתות חמושות בתוספת מקלע קל. הסיור

נע במכונית משא לא משוריינת, ומסלול הנסיעה עבר ליד משטרת עימארה, משטרת

המדבר, שאוישה על ידי שוטרים ערביים. בקרבת משטרת עימארה נפתחה לעבר

הסיור אש מכיוון בית נטוש, שעמד על גבעה ששלטה על הדרך.

היחידה נפרסה מיד לעמדות שטח פתוח, נחות וללא מחסה, ויואל פקד על אחת

הכיתות להשיב אש עם המקלע. לכיתה השנייה הורה לאגף את המארב שעל הגבעה

ובו כ-6 רובאים. עקב ההפתעה והמצב הנחות נהרג לוחם אחד, ומפקד הכיתה יונה

גודני, אף הוא מאנשיי בבית הערבה, נפצע.

מכיוון המשטרה, הכיוון הנגדי, נפתחה אש נוספת שהצטרפה אל האש שנורתה על

הסיור מן המארב. לוחמים ערבים מקומיים הצטרפו לגבעת המארב וכמו כן זוהו

לוחמים יוצאים מכיוון המשטרה. במצב זה החליט יואל כי יש לסגת, אך גם פעולה זו

נראתה נטולת סיכוי. לכן פקד להתארגן להגנה היקפית.

המשאית שאספה את ההרוג והפצוע לצאלים הזעיקה תגבורת של מחלקה חמושה,

אלא שבמקביל הופיעו בשטח כלי רכב בריטיים מכיוון מזרח ועליהם אנשי משטרה

וחיילים, וכן "הג'יפ הלבן" עם ארבעה מפקדי הכוחות הערביים הלא סדירים בנגב.

עוד אחזור בהמשך לג'יפ הזה, רק שבינתיים, כשבידיהם כ-05 ישראלים חמושים,

האנגלים והערבים חגגו. אנשינו, שהתנגדו לדרישה למסור את שמותיהם ונשקם,