לא אגדה - דוד רם

דוד רם

106

טלטל את המטוס הקליל בקשתות מרהיבות מעלה ומטה, וביצע את כל התרגילים

שעלו על דעתו. הייתה זו הפעם הראשונה שנפרדתי מאמא אדמה מכורח התפקיד.

אהבתי את זה ונהניתי, עד ש... מעיי החליטו להקל על העומס ושחררו לכל הרוחות

את מעט ארוחת הבוקר שלי. כיוון שהטייס ישב מאחורי, על פי התקן, הוא שקיבל את

עיקר המחאה של קיבתי. מזג האוויר היה גשום אך לא סוער, ופני הטייס נוקו בחסדי

שמיים. מאז נשבעתי לא לאכול יותר בטרם טיסה.

אגב, פרימוס היה מכשיר בישול על נפט. כלי רעשני בעל עוצמה, שהיה מקובל ויעיל

מאוד טרם המודרניזציה בארצנו, עד מעבר למחצית המאה ה-02. מכאן אולי הכינוי

המנמיך את גאוות מטוסינו אז.

בחזרה ל"טייסת" הנגב שלנו. עד קיץ 8491 היא כללה שניים וחצי כלים כאשר החצי

היה או בטיפול, או בתיקון, או שלא היה כלל. מצד שני הם מילאו תפקידים רבים

וחשובים, ומצד שלישי לא תמיד בהצלחה המקווה, כמו למשל בהטלת תחמושת או

ציוד ביישובים שנותקו. הבעיה בישובים הללו הייתה תחום היישוב הגדור, שהיה מאד

קטן ובמקרים רבים מי שזכו בציוד היו דווקא ערביי הסביבה העוינים שליקטו את

המטען עת נפל מחוץ לגדר היישוב.

בהתקפה על המושב נבטים, כ-9 קילומטר מזרחית לבאר שבע, היה הפרימוס כוח

מכריע. ההתקפה על נבטים החלה ב-71 בדצמבר 74' על ידי כ-06 חמושים, בעיקר

בדואים. לא הייתה זו יחידה מאורגנת, אלא "פזעה", הזעקת המונים מהסביבה. זה יכול

היה להגיע לפעמים לכדי מאות, מצוידים בנשק קל, אך מכיוון שהמניע שלהם היה גם

ביזה, ואולי אונס מזדמן, הם הצטיידו גם בסכינים וגרזנים. אנשי המושב המותקפים

היו בקשר עם בית אשל ועם ניר עם. בשלב קריטי יחסית הופעל הפרימוס המעופף

שלנו, ועליו מקלע קל מסוג ברן אותו הפעיל אחד מחניכיי הראשונים בנען, אליהו