144 / 264
דוד רם
|
144
רב, לא היה בידינו רישום מספק של המוקשים שהונחו, לעיתים בחיפזון וברישום לא
ממש מדויק. עקב ההפצצות הרצופות נאלץ מטה החטיבה לעבור מניר עם לקיבוץ
רוחמה, שם הוקם גם בית חולים מאולתר, נוסף על בית החולים הראשון בניר עם,
שהיה תת קרקעי.
דבר ראשון התחלתי לרכז את מעט הרישומים של מוקשים שהונחו, כאשר היו כאלה.
לא היה מדובר בשדות מוקשים. לא היו לנו כמויות כאלה. זה גם לא היה מקובל
בתנאי הלחימה של אז. טרם הפלישה של מדינות ערב הונחו המוקשים לצורך חסימת
דרך, לאבטחת אזור פעולה ובגדרות המגן של היישובים.
ערב כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה ב-11 ביוני 84' השתלטו המצרים על "הצומת".
הכוונה להצטלבות הכביש הפנימי לנגב: כאוכבה, חוליקאת, ברייר, ניר עם מצפון
לדרום, וכביש מאג'דאל-פאלוג'ה, בית ג'וברין ממערב למזרח. כך נותק הנגב לזמן
רב.
טרם ניתוק זה, לאחר כיבוש ברייר, בעוד הדרך צפונה בידינו, הוצאו לצפון ילדי
המשקים הקרובים לזירת הקרבות. הם נישאו בידיים אל המשוריינים, והשיירות היו
לא גדולות מפאת סכנות הדרך שלא הוסרו לחלוטין.
www
עם ההפוגה הראשונה בקרבות החלו לוחמים לצאת לחופשה בדרך האוויר, משדה
תעופה מאולתר ליד קיבוץ דורות. טסנו במטוסי תובלה דקוטה, סוס עבודה ישן וטוב
שהמשיך לעבוד עוד שנים ארוכות.
גילה חברתי, אשתי לעתיד, הייתה כבר בתל אביב, ברחוב וורבורג, עם ילדי דורות
שפונו ערב פלישת הצבא המצרי. התברר לנו שעודד, ידידי מכפר יהושע וחברתו
תרצה, אשתו לעתיד, אף הם בחופשה בתל אביב. ברשותי היה ג'יפ חדש שקיבלתי
ממטה הפלמ"ח לזמן החופשה.
שמוליק ידידי