לא אגדה - דוד רם

דוד רם

142

וכדומה. ניתן היה לעשות את זה בפשיטות לילה, בהן אפשר היה להפתיע את האויב

עם כוח קטן יחסית ולהשיג תוצאות בעלות ערך מוגבל, זמני.

בגדוד 8 הדרומי בפיקודו של חיים בר לב אורגנה יחידה קטנה של רוכבים חמושים,

שפעלה בהיקף מוגבל, בהתחשב במרחבים ובכלל המשימות. במסגרת זו הוטל עלי

לפוצץ את גשר דייר-סנייד שעל כביש החוף, מעט צפונה מבית חנון. היה זה גשר

כביש גדול יחסית, בנוי קשתות איתנות בסגנון רומאי, לא בטיב רומאי. עם חומרי

החבלה שהיו בידינו אז יכולנו לגרום לו נזק מסוים ולערער את ביטחון המצרים, וכן

להפריע לתחבורתם, ולו לפרק זמן קצר.

כפי שקרה לא פעם במלחמת העצמאות, לא יכולנו לעמוד בחיבוק ידיים נוכח המצב,

ויצאנו לפעולות אף שהסיכויים להשגת תוצאות של ממש לא היו ברורים בלשון

המעטה. הדוגמאות רבות, ואינני מעז לטעון כאן בדיעבד כנגד כל החלטה שהיא.

הפלוגה שארגנתי לפעולה בגשר לא הייתה אורגנית, ומכורח המצב סופחו אליה חלקי

יחידות שהתדלדלו, וביניהם 21 נושאי חומר נפץ עם תרמילי גב, 03 קילוגרם בכל

תרמיל. מפקדי המחלקות וקצין החבלה היו מוכרים לי ומורגלים לפעול איתי, וכמו

כן היו סיירים שהכינו את הגישה ליעד.

יצאנו למשימה ב-5 ביוני 84'. נענו במסע לילה מאובטח דרך ערוץ המוביל לקרבת

המטרה, שם היינו אמורים להיערך לתקיפה בתפקידים שהוגדרו מראש, כשאני עם

מוישל'ה רבינוביץ' ידידי בראש המחלקה הראשונה. לאחר הליכה של כמחצית השעה

עצרנו כדי להדק קשר עם הסיירים ולאמת כיוון. בעוד אנחנו עוצרים במקום חולף

על פנינו, כצל, ערבי זקן המוליך בקצב נינוח גמל עמוס השד יודע מה. מזון, סמים,

תחמושת, נשק. הכל יכול להיות "סחורה" שעליה פרנסתו ואולי גאוותו הלאומית.

התופעה הזו חזרה ונשנתה החל מליל הגשרים ב-61 ביוני 64' בגשר אכזיב, שם

נפתחה אש על כוח הפשיטה עוד טרם החלה הפעולה ויחיעם וייץ נפצע ונהרג (ראה

פרק בזכות הקרבה לבריטים). בהמשך הייתה פגיעה אקראית בחומר הנפץ, והגשר

פוצץ על 41 לוחמים.

באופן דומה רועה / סייר וגם נשים מלקטות בשדה, ניקרו בנתיבו של דני מס בהוליכו

את ל"ה הלוחמים אל גוש עציון. כיס פאלוג'ה "הנצור", החזיק מעמד עד לפינויו

בהסכם, כאילו לא היה נצור כלל, על אף התקפות כבדות שספג פעם אחר פעם. כל

הסיירים חסרי המדים והפטורים מהגבלות גיל, עשו היטב את מלאכתם, והגמלים

שיתפו עימם פעולה בשקט ובצייתנות מלאה.

אז עכשיו אנחנו בדרכנו אל הגשר. מה היינו אמורים לעשות? לשבות את הגמל

ובעליו, לחסלם בשקט, להפקיד עליהם שומרים חמושים עד שובנו? מה עוד שממילא

לא היינו שבים באותו נתיב. אינני בטוח, אך נדמה לי שמי מהם חוסל באיזה מקרה.

ככלל, הצל עבר, עם או בלי הגמל, אבל עבר.

המשכנו להתקדם וכעבור זמן מה נשמעו יריות מכיוון כללי של היעד שלנו. לא הייתה