לא אגדה - דוד רם

דוד רם

138

חיות הנגב

בשבוע הראשון של דצמבר 74' גויסה הרזרבה של פלוגה ב' פלמ"ח מחיפה, וחנתה

בקיבוץ משמר הנגב. המונח "חנתה" לא התאים כלל לחבורת הבחורים הנחושים

והנועזים האלה. לאחר כשבועיים, עם גיבושם, ובמיוחד עם בואו של שמחה שילוני,

מפקדם הנערץ, דומני שלא ידעו כמעט יום או לילה ללא פעולה בשטח.

היו ביניהם שניים שהיו עמי באותה כיתה במחלקת בית השיטה, כשהתגייסתי ב-1

באוגוסט 3491 (הגדודים נוצרו רק ב-4491). כאשר הגיעו למשמר הנגב והחלו

להתאמן ולהכיר את הסביבה ואת מפקדם, שבתחילה היה אורי זלאטין, חיפני בעצמו,

הם צורפו ארגונית לפלוגתי, פלוגה ה'. הם היו אז לא יותר מכיתה. בהמשך הפכו

למחלקה עם שלושה משוריינים בעלי כוח ועבירות מיוחדת.

אותה עת היו בנגב רק שתי פלוגות פלמ"ח ומעין פלוגה מרחבית שהתבססה על אנשי

משטרת היישובים (הנוטרים), שלהלכה הייתה תחת פיקוד בריטי. בנגב הצפוני הייתה

פלוגתי, פלוגה ה', דרומה יותר הייתה פלוגה ב' בפיקודו של נמרוד לויטה מעין חרוד,

וכללה את גבולות, אורים, צאלים, נירים, רביבים ועוד יישובים צעירים, כרמת הנגב

וחלוצה.

אפיזודה קטנה. בביקוריי במחלקות הפלוגה שהיו פזורות במרחב ניכר, הייתי נוסע

בתחילה בקומנדקר פתוח, לפעמים בנהיגה עצמית. לא תמיד היו די נהגים, ומי לא רצה

לנהוג בעצמו. להתאמן. רישיון הרי לא היה ממי לבקש. נהגתי לנסוע כאשר באקדח

הקולט שלי היה כדור בקנה, והפטיש המפעיל את הירי בחצי דריכה. כך האקדח היה

משותק, אבל מהיר יותר לפעולה מאשר במצב נצור. לדריכה מלאה נדרשו שתי ידיים.

במצב של חצי דריכה הספיק אגודל היד האוחזת בכלי כדי לדרוך, ומיד לפתוח באש.

שמחה שילוני בכובע

המפקד המצרי לאחר

כיבוש באר שבע

הספר על חיות הנגב

לוחמי חיות הנגב במשאית