לא אגדה - דוד רם

135 / 264

135 | לא אגדה
אני צופה סביב. שממה, לא כלום. ממערב צופה אלינו שייך עלי-מונטאר, רכס גבוה
יחסית, כזקיף שומר שערי עזה. די רחוק, אבל משם תיפתח הרעה. השטח משם עד
אלינו פתוח. הם יתגלו מרחוק, וזה טוב.
- פנחס ויהושע, התחפרו ותציבו כלים על הצומת והכביש! אני שולח צעקה. מוישל'ה,
תישאר למטה מאחור!
- מאחור?
- כן, מאחור. למטה, עם המחלקה! אני אדבר איתך אחר כך.
אני מנסה לגבש תוכנית. כשהמצרים יגיעו לטווח אש יעילה, שתי המחלקות, של
פנחס ושל יהושע, יפתחו באש תופת מכל הכלים. נגיד אש מבוקרת, אין לי כאן
תחמושת בלי סוף, וברור שאם מישהו יביא תחמושת לכאן... זה חלום, גם בגדוד אין
תחמושת חופשי. אבל נאמר, אש די טובה, ועד שהמצרים יספיקו להגיד דין מוחמד
בלסייף (דת מוחמד בחרב), אני אגיח מהצד עם המחלקה של מוישל'ה, אתו אני תמיד
מרגיש בטוח, ואעשה בהם שמות.
נניח. כמה פשוט ותמים.
השמש כבר מחממת כהוגן. הקוצים הארצישראלים חדרו יפה דרך מכנסי החאקי
הדקים וטוב להם שם. הברחש מזמזם להנאתו בקפלי האוזניים. לא הצרה הכי גדולה.
אני צופה לעבר עלי מונטאר, לגלות שם משהו. כמה גושים כהים זזים. משאיות זזות
אנה ואנה, כאילו עוד לא החליטו. טוב, בינתיים, זה רחוק...
כמובן, התסריט יכול להיות שונה. הטור המצרי בא, וכרגיל הוא מהסס, רוצה ללכת
על בטוח. מבקש סיור/סיוע אווירי. המטוס מגלה אותנו ועושה לנו "מי שברך" ראשון.
מוישל'ה, שהוא נורא זריז, שולח מטח מחלקתי לשמיים, והמטח מגיע... לשמיים.
אצל יהושע יש שבעה פצועים. שניים קשה, אחד בינוני. בינוני זה נכה בדרך כלל. זה
מה שהסביר לי יאיר, החובש הגדודי. גם הוא פקודי וידיד מימים ראשונים. זו השפה
שלהם, בינוני.
המצרים כבר קיבלו את תמונת המצב שלנו, זה ברור. פלוגה חשופה. אין חפירות של
ממש, אין כלי רכב, אין סיוע. ברווזים על הכוונת. עכשיו רוגמים אותנו בשלושה
אינץ'. זה עוד לא מחריש אוזניים. הם מטווחים, אבל המון עשן. פגזי עשן בלי סוף,
לטשטש אותנו, לצרוב עיניים וגרון עד דמע. להסוות את תנועתם. לעזאזל, לא
רואים ממטר. אני מנסה לצעוק משהו, אבל לא יוצא לי כלום. הגרון שלי מלא עשן.
מכיוון מערב אני שומע בבירור מנועים בפול גז. כדורים מזמזמים בשריקה קנטרנית.
מחפשים אותנו. נבלות.
המשלט שלנו כבר יורה רותחת. אני לא רואה אף אחד. אני לא רואה כלום. אלוהים,
מה לעשות? המנטרה שלי "שמע ישראל" בנוסח אינסטנט כבר לא איתי מזמן. פה זה
רציני, זה לא יכול לעבוד. צריך לקום ולהוציא את כולם מפה, מהר. אנחנו נישחט
כולנו. צריך לקום. מיד! אני קם. איפה קם, זה רק נדמה לי. אני מרגיש חבטה אדירה