לא אגדה - דוד רם

דוד רם

136

בישבן. מה זה לכול הרוחות! הנעל של מוישל'ה מפגיזה אותי.

- מה זה, מה הרעיון?

- נרדמת, שיהיה לך לבריאות.

- יכול להיות, לא סגרתי עין ארבעים שעות, בטוח.

- אז אני ארבעים ואחת, אומר מוישל'ה.

- והמצרים?

- הלכו לתפוס איזה פול וחומוס בינתיים.

- אבל אני שומע פגזים.

- זה רחוק. זה עוד לא פה.

- וכולם בסדר?

- כן, הרבה נרדמו. מוישה נצר המג"ד הודיע בקשר שנתקפל. יאללה.

יד מרדכי

אור ל-91 במאי נפתחה המערכה הכבדה על יד מרדכי. היישובים היו מבוצרים

במידה טובה למדי, כל עוד לא נאלצו ללחום נגד צבא סדיר, מצויד בטנקים, בתותחי

שדה 52 ליטראות, במרגמות כבדות ובמטוסי קרב והפצצה עם שמיים חופשיים כמעט

לחלוטין. זה היה נראה כבלתי אפשרי.

בנירים ואף בכפר דרום שטרם פונתה כשלו המצרים בהתקפותיהם. יד מרדכי הייתה

אבן נגף בדרכם על כביש החוף לכיוון צפון. הם היו חייבים לכובשה ובכול מחיר. הם

הועידו לכך כוחות אדירים ונאלצו להילחם נגד יישוב קטן, אך נחוש מאוד, במשך

חמישה ימים, כמעט ללא הפוגה.

תותחי המצרים הוצבו על הגבעות מסביב, נכונים לירות בכינון ישיר. הסתערויות

רגלים בסיוע נושאי ברן התנהלו לאור היום גלים גלים, עד תשע פעמים ביום.

מחלקות הסתערו בכידונים שלופים, צעדו לאט, כמו במסדר, כדי להבטיח שליטה,

כשקצין צועד מאחוריהם באקדח שלוף, להבטיח שאיש לא יפנה לאחור. זה היה הצבא

המצרי של אז. במלחמות המאוחרות יותר שונו פניו לחלוטין.

באותה עת יד מרדכי כבר לא הייתה בשליטת פלוגתי מזה זמן. גברעם ויד מרדכי היו

בתחום פלוגה נפרדת בפיקודו של גרשון (דבמבם הג'ינג'י), מפקד אמיץ ונחוש מאוד

שדרש להחלץ לעזרת יד מרדכי המותקפת, אך מטה הגדוד והחטיבה לא אישרו זאת.

אין ספק שחרף רצונו של מפקד נועז זה, לא היה סיכוי סביר לגבור בשלב הזה על

תנופת הצבא המצרי עם תותחיו, שריוניו ויכולתו החופשית באוויר.

באשר לי, הייתה לי הפתעה גדולה וגאווה מאוחרת על החניך שלי, משה גולדשמידט,

שפיקד על קרב ההגנה הנואש ביד מרדכי, עד שנפל שם ביום הקרב השני.

בחורף 6491 הייתי מפקד קורס גדודי למדריכי נשק קל וחבלה שהתקיים במעלה