לא אגדה - דוד רם

דוד רם

140

בהבסת הצבא המצרי כאשר חדר כבר למחצית המשק בבארות יצחק, ואלה רק

דוגמאות מעטות משלל פעולותיהם.

קיבוץ בארות יצחק של הפועל המזרחי עמד ימים רבים בהתקפות של מקומיים, אך

בעיקר נגד הצבא המצרי, ונקלע למצב קריטי ביותר. צבא מצרים כבר עמד במחצית

היישוב, בריכת המים פוצצה בהפגזה ותעלות ההגנה הוצפו. מפקד המקום נפצע

וסגנו נהרג. חלק ניכר מכלי הנשק של המגינים כבר לא פעל, ועל אף כל זאת, על

פי האזנות שלנו, מפקד הגדוד המצרי עדיין היסס וביקש תגבורת מעזה. ככל הנראה

חשש למלכודת.

בעקבות הקריאה הנואשת מבארות יצחק אל מטה הגדוד, יצא כוח משימה בפיקודו

של שמחה שילוני ו"חיותיו", בתוספת כוח של ג'יפים, זחלים ופלגת תותחים מיושנים

בני 56 מ"מ ללא כוונות ירי, על גלגלי עץ, מוצג מוזיאוני אמיתי. בהתקרב כוח

התגבורת המצרי בשלוש משאיות ירו התותחנים שלושה פגזים מהתותח שכונה בפינו

נפוליונצ'יק. הפגז השני פגע באחת המשאיות והתגבורת המצרית סבה על עקביה

לעזה. המג"ד המצרי החליט לסגת. בארות יצחק לא נכבשה.

באותם ימים לגדוד או לחטיבה לא הייתה יכולת לערוך תקיפה של ממש על הצבא

המצרי, המצויד בתותחים, טנקים, מטוסים שנהנו משמיים חופשיים, וחיל רגלים לא

מבוטל, גם אם ביכולת לא מעולה. מה שנותר לפעולה מעבר להגנת היישובים, הייתה

אבטחת קווי המים החיוניים והפגיעים כל כך, הדרכים הפנימיות וכמובן ניסיונות

לפגיעה באויב בפשיטות לילה.

בליל ה-52 במאי פשטה המחלקה של "חיות הנגב" בתוספת שני ג'יפים חמושים

במקלעים בינוניים על מערך תותחי שדה בני 52 ליטראות ליד הכפר בית חנון,

צפונית מזרחית לעזה. היו שם שמונה תותחים שהפגיזו כמעט ללא הפוגה את מטה

הגדוד בניר עם ואת מחנה "מקורות", בו שכן מטה החטיבה, שמפאת ההפגזות עבר

הנפוליונצ'יק. בגרסה שלנו היו לו גלגלים מעץ