141 / 264
141
|
לא אגדה
כבר לקיבוץ רוחמה המרוחק. שם נערכו רק תקיפות אוויר, ואפשר היה לעבוד.
פשיטת ה"חיות" הפתיעה לחלוטין את המערך המצרי, בשעה שרוב החיילים נמו את
שנתם. הכוונה הייתה לפרק את בריחי התותחים ולחסל את התותחנים ושומריהם.
הייתה השערה שרימוני יד המופעלים בתוך הלוע עשויים לשבש את דיוק ההפגזה.
האמת, הפגיעה בתותחים לא הייתה הצלחה של ממש. אמנם כ-04 חיילי אויב חוסלו,
חלקם עדיין בשנתם, אולם פשיטה מעין זו חייבה את האויב בהקצאת כוחות נוספים
לאבטחת עצמם. כאשר המצרים התאוששו, נורתה אש אוטומטית אל אנשינו. שניים
נהרגו. דוד (דודק'ה) מגן, חברי מכיתת הפלמ"ח בפלוגה ב' בבית השיטה, ויוסף
אנטוורג. ספדנו להם בבסיסם, בקיבוץ גבים, לא הרחק מניר עם.
פלוגתי שיתפה פעולה לא אחת עם "חיות הנגב" באבטחת שיירות גדולות במיוחד או
בשיקום קווי המים באור היום באזורים רגישים במיוחד. "החיות" היו אימת התחבורה
הערבית באזור כביש החוף, סוג של תגובה מצדנו להתנכלויות החמורות והבלתי
פוסקות לתחבורתנו, לעיני הצבא הבריטי שהפגין "ניטרליות". השלטון הבריטי לא
ראה את עצמו אחראי לביטחון התחבורה ואף לא לתקינות אספקת המים ליישובינו.
והערבים המקומיים ידעו היטב עד כמה כל יישובינו בכלל, ואלו שבנגב בפרט, היו
תלויים בקשר השוטף עם מרכז הארץ. גם צבא מצרים היה כמובן מודע לכך.
הפשיטה של "חיות הנגב" על תותחי בית חנון הייתה פעולה לילית אופיינית לפלמ"ח.
פעולות הפלמ"ח בעת המאבק נגד הבריטים היו פעולות ממוקדות באובייקטים
מוגדרים, כחלק מן המאבק המדיני. לא הייתה זו כלל התמודדות בין צבאות.
הפשיטה על התותחים המצריים הייתה פעולה נועזת מאוד, אך תוצאתה הייתה
חלקית, לא מושלמת. עדיין לא הייתה לחטיבה, לפי שעה, יכולת של תקיפה ביום. מה
שאפשר היה לעשות היה פגיעות במסילת הברזל, בכבישים, בגשרים, בריכוזי אויב
דוד (דודק'ה) מגן, שעל מעילו סמל
חטיבת הנגב (עדיין לא היו לנו מדים)
יוסף (יוסק'ה) אנטוורג